אבא, איך זה עובד?

ראשי ‹ פרקים ‹ פרק 52

אבא, איך זה עובד? · פרק 52 · 8 דק׳ · גילאי 7–14

למה אנחנו עושים גרעפסים ופלוצים?

לוקחים לגימה מסודה, ופתאום בורח גרעפס. אחר כך יוצא גם פלוץ. מאיפה הגיע כל הגז הזה? הרי לא בכל אוכל יש בועות. וחיידקים קטנטנים שחיים במעיים קשורים לזה איכשהו. אבל למה גז יוצא לפעמים מהפה ולפעמים מהטוסיק? ולמה פלוץ שקט יכול להסריח יותר מפלוץ רועש?

תשובה קצרה: למה אנחנו עושים גרעפסים ופלוצים?

גרעפס הוא בעיקר אוויר שבלענו בזמן שאכלנו, שתינו או דיברנו, וגם בועות משתייה מוגזת, שחוזר החוצה דרך הפה. פלוץ מגיע מהצד השני: מיליארדי חיידקים קטנטנים שחיים במעיים מפרקים שאריות אוכל ומייצרים תוך כדי גז. כמה רועש הפלוץ תלוי בכמה מהר הגז נדחק החוצה, והריח מגיע מכמות קטנה של גז גופרית, ולכן פלוץ שקט יכול להסריח יותר מפלוץ רועש.

נושא: הגוף שלנו · פורסם ב-29 באוקטובר 2026

הפרק הזה קיים גם באנגלית: Why do we burp and fart?

מדריך להאזנה ולשיחה: לכיתה ולבית · מדריך להדפסה (PDF)

דברים לדבר עליהם אחרי ההאזנה

  1. למה יש גרעפס גם אחרי ארוחה רגילה בלי שתייה מוגזת, ומה קורה ב«חדר ההמתנה» של הקיבה כשהלחץ עולה?
  2. האם פלוץ הוא פשוט גרעפס שעשה את כל הדרך הארוכה למטה, או שיש מקור שני לגז במעיים? מי מייצר אותו ולמה?
  3. האם פלוץ רועש מעיד גם על ריח חזק? ולמה אכילה איטית יכולה להפחית גרעפסים, אבל לא לעצור פלוצים?
קראו את התמלול המלא

שני מנחים מבוגרים. התמלול נעשה מהשמע בעברית ועבר הגהה; ייתכנו הבדלים קטנים מול ההקלטה.

מנחה 1: שלום, ברוכים הבאים לפודקאסט "אבא, איך זה עובד?"

מנחה 2: תגידי, קרה לך פעם שלקחת לגימה ממשקה מוגז, כאילו ממש קר כזה, רק הנחת את הכוס לשולחן ופתאום…

מנחה 1: ברח לך גרעפס ענקי?

מנחה 2: בדיוק. כן, ברור, לגמרי. וזה בכלל לא שניסיתי לעשות רעש או משהו, כן? זה פשוט יצא מעצמו לגמרי. ואז אולי בערב, או בזמן אחר לגמרי, פתאום משתחרר פלוץ.

מנחה 1: אז היום אנחנו צוללים לעומק של מערכת העיכול שלנו.

מנחה 2: נכון. והמטרה שלנו היום היא להבין את המכאניקה שמאחורי הפעולות הכי שגרתיות האלה בגוף שלנו. כן, כאילו, לברר, למה לגוף יש בעצם שתי יציאות שונות לגזים? מאיפה כל הגז הזה מגיע בכלל?

מנחה 1: אז כדי להבין את זה, נתחיל קודם ממה שאנחנו יכולים לראות בעצמנו. כשפותחים בקבוק סודה, למשל, רואים מיד את הבועות הקטנות האלה שעולות למעלה, נכון?

מנחה 2: ברור, הבועות של הגז.

מנחה 1: בדיוק, הבועות האלה מלאות בגז. וכשאנחנו שותים משקה מוגז, אנחנו בעצם מוסיפים את הגז הזה לתוך הגוף שלנו, והגז הזה יורד למטה ומגיע עד לקיבה.

מנחה 2: אוקיי, הבנתי את זה, אבל רגע, פה עולה לי שאלת הבלבול הראשונה.

מנחה 1: קדימה, תשאל.

מנחה 2: אם הגז מגיע מהבועות של השתייה, למה יש לנו גרעפסים גם אחרי ארוחה רגילה לחלוטין? כאילו, הכריך שאכלתי בצהריים לא היה מבעבע בשום צורה.

מנחה 1: זו שאלה מצוינת. העניין הוא שכשמכניסים אוכל או אפילו סתם שתייה לא מוגזת לפה, אנחנו בולעים על הדרך גם קצת אוויר מהסביבה.

מנחה 2: באמת? בלי לשים לב בכלל?

מנחה 1: כן, ממש בלי לשים לב.

מנחה 2: אה, זה העניין. וזה מוביל אותי לשאלת הבלבול השנייה שלי. האוויר לא אמור בכלל להגיע לריאות? הרי, תמיד חשבתי שיש לנו בגרון איזה מנגנון מושלם, שמנתב אוויר רק לריאות, והאוכל רק לקיבה.

מנחה 1: אז פה צריכים לעשות הבחנה מאוד ברורה. מהפה שלנו יוצאים שני מסלולים נפרדים. מסלול הנשימה באמת מוביל אל הריאות, אבל בזמן פעולת הבליעה עצמה, מסלול הנשימה נחסם לשנייה קטנה.

מנחה 2: אה, הוא ממש נסגר.

מנחה 1: בדיוק. ואז האוכל, השתייה וגם האוויר שנלכד איתם פשוט עוברים יחד למסלול הבליעה שלנו, שזה צינור הוושט. כדי שיהיה יותר קל להבין, תדמיין שמערכת העיכול שלנו היא בעצם כמו מעבר אחד ארוך ורך מאוד.

מנחה 2: מעבר ארוך ורך, אוקיי? אני מדמיין.

מנחה 1: יופי. בתחילת המעבר הזה, יש מין חדר המתנה שיכול להתרחב. זו הקיבה שלנו.

מנחה 2: חדר המתנה לאוכל.

מנחה 1: נכון. ואחרי חדר המתנה הזה, יש מערכת שלמה של צינורות ארוכים ומפותלים, שהם בעצם המעיים שלנו.

מנחה 2: אוקיי, אז יש לנו מעבר ארוך עם חדר המתנה נמתח, ואז צינורות. אבל הנה, שאלת הבלבול השלישית שלי. למה אוויר שבלעתי לא פשוט נשאר לשבת בשקט בחדר המתנה הזה, יחד עם ארוחת הצהריים שלי? למה הוא חייב לעלות בחזרה למעלה?

מנחה 1: זה קורה בגלל שגז תופס מקום. ככל שמצטבר שם יותר אוויר, הקיבה, חדר המתנה שלנו, הולך ונמתח, ואז הלחץ בפנים מתחיל לעלות.

מנחה 2: וכשהלחץ עולה, מה הגוף עושה עם זה?

מנחה 1: כדי לשחרר את הלחץ הזה, יש לנו פתח שרירי קטן בין הקיבה לוושט. כשהלחץ עולה, השריר הזה פשוט נרפה קצת. וברגע שהוא נרפה ונפתח, הגז עולה חזרה למעלה בצינור הוושט, ויוצא החוצה מהפה שלנו כגרעפס.

מנחה 2: וואו, חכי, זו הפתעה קטנה עבורי. אז הגרעפס הוא בעצם רק מעין שסתום לחץ שנפתח? תמיד חשבתי שהקיבה שלי פשוט מנסה לדבר איתי איכשהו.

מנחה 1: לא, לא, ממש לא. זה רק הגז שיוצא.

מנחה 2: אבל הרעש? הרעש נשמע ממש כמו קול. זה פשוט בגלל שהגז שיוצא מרעיד את הרקמות הרכות בדרך החוצה, נכון? כאילו, כמו הדוגמה הקצרה הזאת של בלון מנופח שמותחים לו את הפתח, והגומי הזה רוטט ועושה צליל מצחיק.

מנחה 1: בדיוק. ההשוואה לפתח של הבלון היא מצוינת, רק כדי להמחיש את עניין הרטט. גז שזז מהר מרעיד את החומר הרך שלנו בגרון, וככה נוצר הצליל של הגרעפס.

מנחה 2: הבנתי אותך. אז ראינו איך הגוף שלנו פותר את בעיית הלחץ דרך דלת הכניסה, אבל עכשיו הגענו לשאלת הבלבול הרביעית שלי.

מנחה 1: אוקיי, אני מוכנה.

מנחה 2: מה קורה כשהאוויר כבר עבר את הקיבה? זאת אומרת, האם פלוץ הוא פשוט גרעפס שעשה את כל הדרך הארוכה למטה, כי הוא עבר את נקודת האל-חזור?

מנחה 1: אז ככה, חלק מהאוויר שבלענו באמת ממשיך לרדת אל צינורות המעיים, אבל זה ממש לא הכל. אם נתקרב עכשיו בדמיון שלנו אל המעי הגס, נגלה שם מקור שני לגז, והוא משמעותי מאוד.

מנחה 2: חכי, חכי, עוד הפתעה קטנה יש לי פה. את מתכוונת לחיידקים? תמיד מלמדים אותנו לשטוף ידיים לפני האוכל כדי להיפטר מחיידקים. את אומרת שיש חיידקים שבכלל עוזרים לנו בפנים?

מנחה 1: לחלוטין, כן. חיידקים רבים שחיים במעי הגס שלנו, הם חלק רגיל, טבעי, ואפילו מועיל מאוד מהגוף.

מנחה 2: מדהים. ומה הם בעצם עושים שם?

מנחה 1: התפקיד שלהם הוא לפרק חלקים מהאוכל, כמו למשל סיבים מסוימים, שלא הצליחו להתפרק בתחנות הקודמות של העיכול. ותוך כדי עבודת הפירוק החשובה הזאת…

מנחה 2: הם יוצרים גזים.

מנחה 1: יפה, הם יוצרים גזים באופן טבעי לגמרי.

מנחה 2: אוקיי, אז הגז הזה נוצר ממש בפנים. ואם נחזור שוב אל הדימוי של המעבר הארוך שלנו מקודם, שרירי המעיים שעוזרים להזיז את האוכל פנימה, מזיזים באותה דרך גם את הגז הזה, נכון? הם מזיזים את תכולת המעיים והגז עד לטבעות השריר למטה.

מנחה 1: אה, טבעות השריר שעוזרות לנו לשלוט בפתח היציאה התחתון.

מנחה 2: בדיוק. וכשגז מצטבר שם ויוצא החוצה מלמטה…

מנחה 1: זה פלוץ. הבנתי. והרעש, אם אני כבר מבין נכון, זה שוב פשוט רעידה של רקמות בזמן שהגז בתנועה.

מנחה 2: נכון מאוד. הרטט יוצר את הצליל.

מנחה 1: אבל רגע, מה לגבי הריח? כאילו, רעש חזק לא מעיד על ריח חזק?

מנחה 2: ממש לא. האמת היא שלרוב הגז שיוצא אין בכלל ריח.

מנחה 1: באמת? לא ידעתי את זה. אז מאיפה מגיע הריח?

מנחה 2: הריח החזק יכול לבוא אפילו מכמות קטנה מאוד של גזים שמכילים גופרית, שאותם החיידקים מייצרים תוך כדי פירוק האוכל. אז רעש חזק, שקורה בגלל רעידת הרקמות, הוא לא מעיד שום דבר על הריח.

מנחה 1: מעניין מאוד. אז בואי נעשה איזה ניסוי מחשבתי קטן. רק בדמיון, כמובן.

מנחה 2: בוא.

מנחה 1: נניח שאני לא שותה משקה מוגז בכלל, ואני גם אוכל בזהירות ככה שאני כמעט לא בולע אוויר מבחוץ. האם פלוצים עדיין יהיו לי?

מנחה 2: בהחלט שכן. כי החיידקים במעיים ימשיכו את העבודה שלהם. הם ימשיכו לפרק את האוכל ולייצר גז. בגלל זה, מדברים המון על שעועית, למשל.

מנחה 1: אה, נכון. שעועית.

מנחה 2: כן. שעועית מספקת לחיידקים שלנו המון חומרים מיוחדים לפירוק, אז טבעי לגמרי שיהיה להם יותר גז לייצר.

מנחה 1: אז אם אני מבין נכון, כשיש גז אחרי ארוחה עם שעועית, זה ממש לא אומר שהאוכל הזה לא בריא. זה פשוט אומר שאנחנו נותנים לחיידקים בפנים יופי של עבודה.

מנחה 2: בדיוק ככה. ואנשים שונים פשוט מגיבים אחרת לאותם מאכלים.

מנחה 1: ברור. אז אם אנחנו מסתכלים שוב על התמונה הכוללת, מערכת העיכול הזו פועלת באופן רגיל ותקין אצל כולם, גם כשיש קצת רעשים.

מנחה 2: לחלוטין.

מנחה 1: טוב, יש לי רק שאלה קטנה אחת אחרונה לסגור את הפינה הזאת.

מנחה 2: תשאל.

מנחה 1: למה אומרים בבית שאכילה איטית עוזרת להפחית גרעפסים, אבל לא מעלימה לנו את הפלוצים?

מנחה 2: אה, זה פשוט. כי אכילה איטית עוזרת לך להפחית את בליעת האוויר. זה מוריד את הלחץ באותו חדר המתנה של הקיבה, אבל…

מנחה 1: אבל זה לא עוצר את החיידקים במעיים.

מנחה 2: נכון. זה לא עוצר בשום צורה את העבודה הרגילה של החיידקים שמייצרים גז בהמשך הדרך בתוך צינורות המעיים.

מנחה 1: הגיוני לגמרי. אז אם נסכם בקצרה את השיחה שלנו, גילינו שיש לנו פה בעצם מעבר אחד ארוך שמחובר, נכון?

מנחה 2: כן, בהחלט.

מנחה 1: ויש לנו גזים שמגיעים משני מקורות שונים, גם אוויר מבחוץ וגם גז שמייצרים חיידקים טובים בפנים. ופשוט יש שתי דרכים נוחות לצאת החוצה, כדי לשחרר את הלחץ.

מנחה 2: סיכמתם את זה בצורה הכי מדויקת שיש.

מנחה 1: יופי. אם זה עורר בכם סקרנות, ואתם רוצים לשמוע עוד פרקים כאלה, אל תשכחו לעקוב אחרי הפודקאסט שלנו, כדי לקבל פרקים חדשים ועדכונים.

→ הפרק הקודםהפרק הבא ←

עוד שאלות